כשאני מסתכל על התמונות של סטיב מקרי אני מרגיש שאני יוצא לטיול. נדמה שהוא ארכיטקט של פריימים, ובצורה קסומה הוא בונה כל אחד מהם כך שהוא מכיל סיפור שלם — עם רגע אור מדויק וקומפוזיציה מופלאה.
במקום לעשות סקירות של ציוד, החלטתי לעשות סקירות של הצלמים הכי מטורפים שיש. נחקור ונפרק ביחד תמונות שסחפו את העולם, כדי להבין מה יש בהן שגורם להן להיות כאלה טובות. ואיזו דרך טובה יותר ללמוד מאשר ללמוד מהטובים ביותר?
נגנו את הסרטון וצפו בתמונות של סטיב, ניתוחים של מה שעובד בהן, ראיונות איתו ומילים שלו על הכל.
מי זה סטיב מקרי?
שלושים שנות ניסיון, עשרות פרסים בתחרויות הכי שוות שיש, מסעות ברחבי העולם ותמונות שקיבלו הכרה גלובלית. סטיב מקרי הוא אחד מהצלמים הכי טובים והכי משפיעים שאי פעם חיו.
הוא ידוע בעיקר בזכות הפורטרטים הצבעוניים שלו מרחבי העולם — כאלה שגורמים לצופה להישאב אליהם ובסוף להתבונן בעצמו. הוא סיקר קונפליקטים רבים, והעבודות שלו הופיעו באופן קבוע במגזין נשיונל ג'יאוגרפיק.
ביוני 1985 צילום השער שלו תפס את הדמיון של העולם. הפורטרט של הילדה האפגנית הפך לתצלום המוכר ביותר בתולדות המגזין.
סטיב אומר שהדרך הטובה ביותר לצלם מישהו היא להסתכל לו באמת בעיניים — כי העיניים מלאות בהבעה ואומרות כל כך הרבה על אדם.
הקומפוזיציות שלו יוצאות דופן, וכמעט נדמה שהוא מגנט לרגעים מושלמים. אבל כשמקשיבים לו, הדברים נראים אחרת. הוא לא פשוט נתקל ברגע — הוא מתכנן. הוא בוחן את העולם סביבו בסבלנות. אם תחכה מספיק זמן, הוא אומר, אנשים ישכחו שהמצלמה שלך שם.
מה אפשר ללמוד מסטיב מקרי?
בסרטון אני עובר תמונה-תמונה ומפרק את מה שקורה בכל אחת מהן. כאן ריכזתי את השיעורים הגדולים — הדברים שאפשר לקחת ולהתחיל ליישם כבר בצילום הבא.
1. סבלנות
לפעמים יהיה לנו פריים בראש, יהיה לנו אור טוב, ויהיו לנו קווים וצבעים וצורות יוצאות דופן. תשקיעו עוד קצת זמן וסבלנות עד שיגיע הרגע המתאים — וזה מה שיהפוך את התמונה שלכם לתמונה שיוצאת מגדר הרגיל.
יש לו תמונה מהודו שבה בחור באמצע תעופה. הסבלנות היא מה שעשתה אותה.
2. צבע על הנושא
כשמסתכלים על כל העבודות שלו כמכלול, אחד הדברים שמייד בולטים לעין הוא השימוש בצבע. ובדרך כלל הצבע הבולט נמצא על הנושא — העוגן של התמונה.
ככה הוא גורם לצופה להתחבר יותר בטבעיות לתמונה, כי הוא מחזק את חוקי המשיכה הטבעית: העין שלנו הולכת לאזור הכי בהיר, הכי חד והכי צבעוני בפריים.
3. הרקע הוא חלק מהתמונה, לא רקע
צלם רגיל בדרך כלל מסתפק בלוודא שהרקע נראה סבבה ושאין בו משהו שגונב תשומת לב. אצל סטיב הרקע הוא חלק בלתי נפרד מהתמונה.
בעזרת כל מה שמתרחש מסביב לדמויות, הוא מלמד אותנו עוד על הדמויות עצמן — על התרבות שלהן, על המקומות שמהם באו, ועל הרגע שבו צולמה התמונה. נדמה שאין אצלו חלקים משעממים או אזורים מתים, ושכל דבר נמצא במקום שמיועד לו.
כמעט כל פריים שלו בנוי מנושא, נשוא ורקע בהרמוניה, עם יחסים מעניינים ביניהם. הרבדים האלה הם חלק מהסיבה שהתמונות שלו פשוט תופסות אותך.
4. קווים, צורות ושכבות
אחד הדברים שהכי עוזרים לצופה לטייל לאורך ולרוחב התמונה הוא השימוש בקווים, בצורות ובקומפוזיציות יוצאות דופן. חוק השלישים, שימוש בשכבות, משחקים של אור וצל — כל אלה מפיחים תנועה בתמונה דוממת.
בתמונות שלו חוזרים שוב ושוב פריים בתוך פריים, משולשים שנוצרים מהדמויות, וקווים שמוליכים את העין פנימה.
5. אלמנט אנושי — תמיד
גם כשהוא מצלם תמונות רחבות שעיקרן הוא המקום והאזור, תמיד יהיה שם גם אלמנט אנושי.
חוץ מזה שזה מספר לנו כמה הוא אוהב בני אדם, השימוש באלמנטים אנושיים עוזר לצופה להתחבר יותר בטבעיות לתמונה — פשוט כי אנחנו בני אדם.
6. אור שאף פעם לא שטוח
בכל התמונות שלו יש אור שמחמיא לאובייקטים שהוא מצלם. התאורה אף פעם לא שטוחה.
אפשר לראות שהוא מצלם לתוך הצל — לתוך האזור המוצל — מה שמוסיף עומק ומימד לתמונות. לדעתי זו סיבה חזקה מאוד לכך שרוב העולם כל כך אוהב את התמונות האלה.
הדבר שהכי נשאר איתי
יש תמונה שהוא צילם בסופת חול. הוא סיפר באחד הראיונות שהוא ראה את הסצנה מתוך האוטו — כמה נשים שמגינות אחת על השנייה מהחול — והתלבט אם לצאת בכלל, כי סופת חול היא לא בדיוק חברה של ציוד צילום.
ואז הוא אמר משפט שנשאר איתי: את הציוד אפשר להחליף, את הרגע אי אפשר. בשביל זה יש לו מצלמה.
ויש עוד דבר אחד. סטיב אומר שעדיף להיות מוכר בשביל תמונה אחת מאשר לא מוכר בכלל. אחרי שתראו את הסרטון, אני די בטוח שתכירו אותו הרבה מעבר לתמונה אחת.
שאלות נפוצות
מי צילם את הילדה האפגנית?
סטיב מקרי. התמונה צולמה במחנה פליטים ופורסמה על שער נשיונל ג'יאוגרפיק ביוני 1985, והפכה לתצלום המוכר ביותר בתולדות המגזין.
במה מיוחד הסגנון של סטיב מקרי?
שילוב של צבע עז שממוקם על הנושא, רקע שמספר סיפור בפני עצמו, קומפוזיציה מרובדת ואור שאף פעם לא שטוח.
איך אפשר ללמוד צילום מצלמים גדולים?
לנתח תמונות בודדות לעומק במקום לגלול מהר. לשאול על כל תמונה איפה הנושא, מה הרקע מוסיף, מאיפה מגיע האור, ואילו קווים מוליכים את העין.