אני אוהב להגיע למקומות בלי ציפיות, או לפחות לנסות לנטרל אותן ככל שאפשר, כדי להעריך את מה שבאמת יש שם. בברלין זה עבד בול. הקווים והגיאומטריה המטורפת של העיר גרמו לי להתאהב כבר מהרגע הראשון, מהרכבת עוד לפני שירדתי ממנה.
לתת לעצמכם להתלהב
אחת המנטרות שלי היא פשוט לאהוב עם עצמי, להתלהב ממה שאני אוהב בזמן אמת, בלי להתבייש בזה. בברלין זה קרה עם הקווים. ברגע שהבנתי שאני מתלהב מהם, חיבקתי את זה לגמרי, ושמתי לב אליהם עוד ועוד. הארכיטקטורה הפכה למוזה שלי, ואנשי העיר הרגישו לי כמו דמויות מתוך סרט. ההתלהבות עצמה, כשנותנים לה מקום, היא חלק מהתהליך היצירתי. היא לא מפריעה לו, היא מזינה אותו.
מותחים גבולות בעדינות
בצילומי רחוב לפעמים האנשים שאתם מצלמים שמים לב אליכם. זה קרה לי כמה פעמים בברלין: אדם על ספסל ברכבת קלט שאני מצלם אותו, אבל בחרתי להישאר ולהמשיך, בלי בושה, אבל גם בלי חוצפה. הרעיון הוא לשמור על אותנטיות, להתקדם בצניעות ובדיסקרטיות, ולתת לרגע לקרות גם כשמישהו יודע שהוא נצפה. זה תמיד עניין של תחושה, לא כלל נוקשה.
איך מוצאים לוקיישנים לפני שמגיעים
אחד הדברים החשובים שאני עושה לפני שאני מגיע למקום חדש הוא מחקר מקדים, בלי להפריז ולצפות ליותר מדי כדי לא לאבד את היכולת להתפעל בזמן אמת. יש לי כמה כלים קבועים: אתר בשם Location-Scout, שנותן מידע מעמיק על כל לוקיישן, מאיפה צולם, לאיזה כיוון, ומתי השמש זורחת ושוקעת בו. וגם פינטרסט, שהוא כמו לחפש בתוך חיפוש, מלא בלוגים עם מיקומים ייחודיים שהבלוגרים גילו בעצמם. כל לוקיישן שאני מוצא נכנס לרשימה מותאמת אישית שבניתי במפות גוגל, כדי שתמיד אדע מה קרוב אליי, ועדיין אשאיר לעצמי מקום ללכת לאיבוד בדרך.
אור טוב זה לא מזל, זה הסתכלות
ביום שצילמנו את מאחורי הקלעים בברלין השמים היו אפורים, בניגוד לרוב הימים שהיו שטופי שמש. וזו בדיוק הנקודה: אור טוב הוא לא רק שמש נמוכה עם צללים ארוכים, וזה גם לא עניין של תזמון. אור טוב הוא עניין של הסתכלות. גם ביום מעונן יש הזדמנות מצוינת ליצור תאורה רכה ואחידה, ולהתמקד יותר ברגעים וברגשות מאשר בדאגה מתמדת לצללים. וכשיש שמש ישירה, פשוט שמים לב לכיוון שלה ועובדים איתה, ולא נגדה, כדי שהיא תחמיא למצולמים שלנו. לפעמים זה אומר פשוט לחכות. ראיתי משולש אור חזק עם עושר של קווים גיאומטריים, וחיכיתי שמישהו ייכנס לתוכו בדיוק בנקודה הנכונה. זה לא קרה במקרה, זה קרה כי חיכיתי.
ברלין לימדה אותי משהו שאני מנסה תמיד להזכיר לעצמי: לא צריך לחכות למקום הנכון או לאור המושלם כדי ליצור. צריך רק לצאת, לחפש, ולשים לב. הרגעים הכי יפים קורים בדיוק כשאנחנו מוכנים לראות אותם.
בפרק הבא בסדרה עוצרים ליד הר פוג’י ביפן.
שאלות נפוצות
איך מוצאים לוקיישנים לצילום בעיר לפני שמגיעים אליה?
אתרים כמו Location-Scout נותנים מידע מדויק על מיקום, זווית וכיוון השמש בכל נקודת צילום. פינטרסט טוב למציאת מקומות ייחודיים דרך בלוגים. שווה לרכז את הממצאים ברשימה מותאמת אישית במפות גוגל.
האם צריך אור שמש ישיר כדי לצלם תמונות טובות?
לא. יום מעונן נותן תאורה רכה ואחידה שמצוינת לתפיסת רגעים ורגשות, בלי הצורך לדאוג לניהול צללים. אור טוב הוא עניין של תשומת לב לכיוון ולאיכות האור שיש, ולא רק חיפוש אחר שעת הזהב.
איך מצלמים אנשים ברחוב בלי לפגוע בהם?
מתקדמים בעדינות ובדיסקרטיות, ואם מישהו שם לב שמצלמים אותו, ממשיכים באותנטיות ובלי חוצפה, מתוך כבוד לרגע ולאדם שמולכם.