אני מזהיר מראש: זה החלק שהכי קשה להבין בסדרה. הדברים שנדבר עליהם כאן הם לא אינטואיטיביים ולא טבעיים להבנה. אבל ברגע שתבינו אותם, הם ישפרו לכם את הצילום פלאים.
שלושה נושאים: זוויות צילום, המשיכה הטבעית של העין, והולכת עין. קחו את זה לאט. גם אם ייקח לכם עשר פעמים וגם אם מאתיים.
זוויות צילום — למה הזווית הרגילה לא מספיקה
בכל סיטואציה שאנחנו ניגשים לצלם יש לנו את הזווית הרגילה — הגובה שממנו אנחנו רגילים להסתכל. מרימים את המצלמה או את הטלפון בטבעיות ומצלמים.
זו זווית בסדר גמור. אבל היא לא חושפת את הכוח והקסם שטמונים בנושא הזה.
תחשבו על נמלה. אם אצלם אותה מהגובה שאני רגיל להסתכל עליה, זו סתם עוד תמונה של נמלה — כזו שאפשר לשלוח בוואטסאפ ולכתוב “תמונה של נמלה”. אבל אם ארד לגובה העיניים שלה ואצלם משם, פתאום הצופה מרגיש כמו נמלה שכנה שמדברת איתה באותו הגובה.
וזה העיקרון: כדאי לנו להראות לצופים זוויות שמהן הם לא רגילים להסתכל. זה אחד הכוחות הכי גדולים בצילום.
זה לא רק גובה
חשוב להדגיש שמשחק עם זוויות הוא לא רק משחק עם גובה. המשחק צריך להתבצע בכל המרחב.
תחזיקו את היד במפרק ותזיזו אותה לכל הכיוונים — בדיוק ככה אני רוצה שתשחקו עם המצלמה. לא רק למעלה ולמטה, אלא בכל האפשרויות שקיימות. כל תזוזה קטנה — ימינה, שמאלה, למטה, למעלה — משנה את התמונה. ההבדל בין שתי זוויות קרובות הוא שמיים וארץ.
שלושה כללים לזוויות צילום
- מלמעלה למטה — אם אנחנו מצלמים משהו מגבוה, הוא ייראה קטן יותר.
- מגובה העיניים — אם נרד לגובה העיניים של מה שאנחנו מצלמים, בין אם זו נמלה או תינוק, נעביר את הגודל האמיתי שלו.
- מלמטה למעלה — אם נרד מתחת לגובה העיניים של הנושא, הוא ייראה גדול יותר.
אגב, את הכלל השלישי הרבה אנשים כבר מכירים בלי לדעת שזה כלל: אם רוצים להיראות גבוהים יותר בתמונה, צריך שיצלמו מלמטה.
המשיכה הטבעית של העין
העין שלנו נמשכת באופן טבעי לשלושה דברים בתמונה:
- האזור הכי חד
- האזור הכי בהיר
- האזור שהכי נבדל בצבעיו
יכול להיות שילוב של שלושתם, ולפעמים אחד מהם מספיק כדי למשוך את העין. זה כלל שחשוב מאוד לזכור, כי הוא מלמד אותנו גם מה כדאי לעשות וגם ממה להימנע.
איך משתמשים בזה בפועל
כדי למשוך תשומת לב לאובייקט: נחדד אותו, נוסיף עליו קיק קטן של אור, או ניצור עליו הבדל בצבע.
כדי לא לאבד את תשומת הלב: כדאי שהרקע יהיה פחות בהיר מהנושא. בין אם מדובר באדם ובין אם בעציץ — הרקע לא אמור למשוך יותר מדי.
אלמנטים שהם צבעוניים מדי, בהירים מדי או חדים מדי ברקע יגנבו לנו את ההצגה. אז נשתדל שלא יהיו כאלה, או לפחות שהם לא יפריעו.
הולכת עין — לאן הצופה יסתכל
הולכת עין היא הדרך של יוצר התמונה להכתיב לאן תנוע העין של הצופה — מה היא תראה קודם, לאן היא תמשיך משם, והיכן היא תיעצר. זו תורה שלמה בפני עצמה.
כדי להבין את הכוח שלה, כשאתם מסתכלים על תמונות נסו לבחון את הדרך שהעין שלכם עושה בתוכן. על מה היא מסתכלת, מה גורם לה לזוז, ומה גורם לה לרקוד בתמונה.
איך עושים את זה? בעזרת אלכסונים, קווים, תנועות ידיים של אנשים ואלמנטים נוספים שאפשר לשלב בתמונה.
העוגן
המקום שבו העין תתיישב בסופו של דבר נקרא עוגן. כל תמונה טובה חייבת עוגן, אחרת העין תסתובב בלי סוף ובלי מקום לשבת. השאיפה שלנו היא שהעוגן יהיה נושא התמונה.
הדרך הנפוצה ביותר להולכת עין היא שימוש בקווים מוליכים — כל קו שנמצא בפריים ומוליך את עין הצופה אל האובייקט שלנו או ממנו.
שאלות נפוצות
מה זה זווית צילום נמוכה ומתי משתמשים בה?
צילום מתחת לגובה העיניים של הנושא. הוא גורם לנושא להיראות גדול יותר ודומיננטי יותר.
למה העין נמשכת לאזור הבהיר בתמונה?
זו תגובה טבעית של מערכת הראייה. העין מחפשת ניגודיות — ולכן נמשכת לאזור הכי בהיר, הכי חד והכי בולט בצבעו.
מה זה קווים מוליכים בצילום?
קווים בתוך הפריים שמוליכים את מבט הצופה אל הנושא — כביש, גדר, שורת עמודים, קו חוף או צל.
מה זה עוגן בתמונה?
הנקודה שבה העין נחה בסוף המסע שלה בפריים. בלי עוגן התמונה מרגישה חסרת מנוחה.