קובץ RAW או ג'יפג: באיזה מהם לצלם, ולמה אני תמיד בוחר ב-RAW

בקצרה: קובץ גולמי (RAW) שומר את כל מה שהחיישן קלט, לפני שהמצלמה ערכה משהו. ג'יפג הוא אותו קובץ אחרי שהמצלמה ערכה וכיווצה אותו, ומה שנמחק בכיווץ לא חוזר. מי שעורך את התמונות שלו, מצלם בקובץ גולמי. אני מצלם רק בו.

"אני אוהב את התמונות שהמצלמה שלי מוציאה בלי לערוך."

כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה? אולי אפילו אמרתם אותו.

אז הנה משהו שחשוב לי להגיד: התמונות האלה נערכו. פשוט לא על ידכם. המצלמה ערכה אותן לבד, לפי ההגדרות של היצרן ולפי סגנון התמונה שבחרתם בתפריט. מי שאומר שהוא מעדיף בלי עריכה, נותן למצלמה, לתוכנה או למישהו אחר לערוך בשבילו. ובדרך כלל, מי שאומר את זה עוד לא למד לערוך. וזה בסדר. את זה לומדים.

הקובץ היחיד שבאמת אפשר לקרוא לו תמונה בלי עריכה הוא הקובץ הגולמי. והסיכוי שמישהו ישתמש בו ככה, אפור וחסר חיים, שואף לאפס. אפילו בימים של החדר החושך ידעו לחזק ולהחליש ניגודיות בפיתוח.

המדריך הזה הוא על ההבדל בין שני הקבצים. מה זה קובץ גולמי, מה זה ג'יפג, מה ההבדל בפועל, מתי ג'יפג מספיק, ולמה אני תמיד מצלם בקובץ גולמי.

מה זה קובץ גולמי (RAW) במצלמה?

קובץ גולמי (RAW) הוא הקובץ ששומר את כל המידע שמגיע לחיישן, בלי כיווץ שמאבד ממנו משהו. בחלק מהמצלמות יש גם קובץ גולמי מכווץ שכן מוותר על קצת מידע, אז כדאי לבדוק מה בחרתם בתפריט.

מה זאת אומרת? כשאני לוחץ על כפתור הצילום, האור נכנס לחיישן, והמידע הגולמי עובר למעבד של המצלמה. המעבד מוסיף לו צבעים, ניגודיות וחידוד לפי ההגדרות, ומוציא בסוף קובץ ג'יפג. כלומר, כל ג'יפג שיוצא מהמצלמה התחיל כמידע גולמי. אבל את הקובץ הגולמי עצמו המצלמה שומרת רק אם בחרתם בזה בתפריט איכות התמונה. אם בחרתם רק ג'יפג, המידע הגולמי לא נשמר.

ולמה קובץ גולמי נראה אפור ושטוח כשפותחים אותו? כי עוד לא נוספו לו הניגודיות והצבעים שהמצלמה מוסיפה לג'יפג. כך נשמר הטווח הדינמי כמה שיותר גדול: ניגודיות גבוהה כבר במצלמה הייתה מאבדת פרטים באזורים הכי בהירים והכי כהים. את הניגודיות מוסיפים אחר כך, בעריכה, במידה שאני בוחר. ואם בתוכנת העריכה התמונה נראית לשנייה צבעונית ואז נהיית שטוחה, אין שום תקלה. זו רק התצוגה המקדימה שמתחלפת בקובץ האמיתי.

מה זה ג'יפג, ולמה הוא כל כך קטן?

ג'יפג הוא שיטת כיווץ. היא מוחקת מהקובץ את המידע שפחות משמעותי, ומקטינה את המידע המשמעותי, כדי לקבל תמונה טובה במשקל קטן בהרבה.

אבל זה כיווץ שאי אפשר להפוך. מה שכיווצתי, הלך. אין לי איך להחזיר אותו.

ויש עוד דבר. הג'יפג שיוצא מהמצלמה כבר ערוך. המצלמה החליטה בשבילי על הצבעים, על הניגודיות ועל החידוד. אם בחרתי בתפריט סגנון תמונה צבעוני יותר, או אפילו שחור לבן, הג'יפג ייצא ככה. הקובץ הגולמי לא מושפע מזה בכלל. וחשוב לדעת: המסך של המצלמה וההיסטוגרמה מראים תמיד את גרסת הג'יפג. אז מי שבחר שחור לבן יראה במצלמה שחור לבן, ובתוכנת העריכה, צבע.

מה ההבדל בפועל?

בקובץ גולמי, כל העיבוד נעשה אחר כך. ומה זה נותן לי בפועל? שלושה דברים:

  • איזון הלבן. כשאני עובר בין מקומות באותו יום צילום, איזון הלבן משתנה כל הזמן. בקובץ גולמי אני קובע אותו אחר כך, בלי שום הבדל מאם הייתי קובע אותו בזמן הצילום, ובלי לבזבז על זה זמן בצילום.
  • יותר מקום להחזיר פרטים באזורים הבהירים והכהים. לקובץ גולמי יש טווח דינמי גדול יותר. כל השיטות לשמור על פרטים, כמו חשיפת חסר, יוצאות מנקודת הנחה שמצלמים בקובץ גולמי. אבל זה עדיין תלוי בחשיפה שבחרתי בזמן הצילום.
  • הצבעים, החידוד והסגנון. את זה אני בוחר בעצמי, ולא היצרן.

אבל יש דבר אחד שגם קובץ גולמי לא מציל: מה שנשרף. אם האזורים הכי בהירים נשרפו לגמרי, אין שם פרטים להחזיר. וזה לא משנה אם צילמתי בקנון 1300די פשוטה, או בניקון די780 שחזקה ממנה בהרבה. מה ששרוף, אי אפשר להחזיר.

מה זה 12 ביט, ולמה זה משנה?

כל צבע בתמונה בנוי משלושה ערוצים: אדום, ירוק וכחול. מספר הביטים קובע כמה גוונים אפשריים יש בכל ערוץ. ככל שיש יותר, המעברים בין הגוונים עדינים יותר, ויש יותר מקום לשנות בעריכה.

בג'יפג, שהוא שמונה ביט, יש 256 גוונים לכל ערוץ, וזה יוצא כמעט 17 מיליון צבעים. ב-12 ביט, כמו ברוב הקבצים הגולמיים, יש 4,096 גוונים לכל ערוץ, וזה כבר 68 מיליארד צבעים. ו-14 ביט מגיע לכ-4 טריליון.

אם רוב המסכים בעולם הם שמונה ביט, למה בכלל לצלם ב-12? כי כשאני עורך, אני רוצה כמה שיותר מידע וכמה שיותר גמישות. רק בסוף, כשסיימתי, אני שומר קובץ קטן של שמונה ביט. על הביטים ועל עוד מושגים כתבתי במילון המושגים.

אז באיזה מהם לצלם?

בקובץ גולמי. אלא אם מצלמים תמונות למגנטים, או שאתם עדיין לא יודעים לערוך, ואז כדאי גם וגם.

רוב המצלמות יכולות לשמור את שני הקבצים יחד, על כל לחיצה. אפשר גם לצלם ג'יפג בנוסף לקובץ הגולמי בשביל גיבוי, במקרה הצורך.

המצבמה אני בוחרלמה
אני עורך את התמונות שליקובץ גולמיכל המידע וכל הגמישות נשארים לעריכה
צילום למגנטים, כשצריך להדפיס מידגם וגםהג'יפג מוכן מיד, והגולמי נשאר למקרה שצריך
עוד לא יודעים לערוךגם וגםהג'יפג לשימוש עכשיו, הגולמי לעריכה כשתלמדו
רוצים גיבויגם וגםג'יפג בנוסף, במקרה הצורך

אני עצמי מצלם רק בקובץ גולמי. תמיד צילמתי ככה, ואני תמיד אצלם ככה. גם כשלקוחות רוצים את התמונות מהר, אני לא עובר לג'יפג. אני לוקח איתי את המחשב הנייד, ומבקש עוד כמה דקות כדי להוציא את הקבצים הכי טובים שאפשר.

כמה מקום קובץ גולמי תופס?

הרבה. בערך, קובץ גולמי שוקל במגה בייט לפחות כמו מספר המגה פיקסלים של המצלמה. בלי כיווץ בכלל, הוא יכול לשקול אפילו פי שניים.

מה זאת אומרת? במצלמה של 60 מגה פיקסל, שש תמונות בשנייה זה לפחות 360 מגה בכל שנייה. לכן בצילום רציף בקובץ גולמי, מהירות כרטיס הזיכרון היא זו שמגבילה. המצלמה מצלמת ברצף עד שהזיכרון הזמני שלה מתמלא, ואז היא נעצרת ומחכה שהכרטיס יספיק לכתוב. ההבדל במחיר בין הכרטיסים לא גדול. לכן אני ממליץ על כרטיס בדרגה 10 לפחות, ומי שמצלם ברצף קבצים גדולים, על כרטיס מהיר יותר, כמו שאני מחזיק.

וזה משפיע גם על המחשב. על כמה זיכרון ואחסון צריך כדי לעבוד עם קבצים כאלה כתבתי במדריך המחשב לעריכת תמונות.

באיזה קובץ שומרים בסוף?

אחרי העריכה, בג'יפג. רוב המסכים בעולם הם שמונה ביט, ובזכות הכיווץ החכם של הג'יפג, התמונה יוצאת קטנה במשקל ועדיין מאוד איכותית.

גם כשאני שולח תמונות ללקוחות, אני לא שולח להם את הקבצים הגולמיים. אני שולח את התמונות הסופיות, אחרי העריכה, בג'יפג. ולהדפסה אפשר לשמור גם בקובץ טיף, שלא מאבד מידע בכיווץ.

קובץ גולמי לא מחליף צילום מדויק

למרות כל הכוח של העריכה, אני עדיין מנסה להוציא את התמונה הכי מדויקת שאפשר כבר בזמן הצילום. קובץ גולמי נותן גמישות, לא תירוץ.

ולפעמים אני מגיע לעריכה בכוונה עם תמונה קצת חשוכה. חשיפת חסר, כדי לא לאבד פרטים באזורים הכי בהירים. כי מה שחשוך, בדרך כלל אפשר לפתוח. מה ששרוף, לא. איך מגיעים לחשיפה נכונה כבר במצלמה הסברתי במדריך החשיפה הנכונה.

האימון

  1. במצלמה שלכם, הגדירו בתפריט איכות התמונה לשמור גם קובץ גולמי וגם ג'יפג.
  2. צלמו סצנה עם אזור מאוד בהיר ואזור מאוד חשוך. חלון מתוך חדר, למשל. כוונו את החשיפה כך שהחלון לא יישרף, גם אם החדר ייצא חשוך.
  3. פתחו את הקובץ הגולמי בתוכנת עריכה, ונסו להחזיר פרטים בפינה החשוכה ובחלון. עשו את אותו דבר עם הג'יפג. ואז שנו בשניהם את איזון הלבן.
  4. אם אין לכם עדיין קובץ גולמי, הורידו את הקובץ שלי מבואו לערוך איתי, וערכו אותו.

השוו. כמה פרטים חזרו בכל אחד? ומה קרה לצבעים כששיניתם את איזון הלבן?

עכשיו אתם מכירים את המצלמה

אם הגעתם עד כאן, אתם יודעים מה זה קובץ גולמי, מה זה ג'יפג, מה ההבדל ביניהם, מתי ג'יפג מספיק, ובאיזה קובץ שומרים בסוף. זה הרבה. וזו רק ההתחלה.

מי שלמד לצלם במצב ידני, למד את המצלמה. הוא עוד לא למד צילום. המצלמה היא כלי היצירה שלנו, ומה שמשנה הוא העיניים שמאחוריה. בעיניי, הצד הטכני בא לשרת את הצד היצירתי.

הקובץ הגולמי שומר לכם את כל מה שהחיישן ראה. הוא לא אומר לכם מה היה שווה לצלם. את זה רואים בעיניים, ואת זה אפשר ללמוד. המטרה האמיתית בצילום היא ללמוד לראות מחדש.

וזה מתחיל בשאלה אחת שאני שואל לפני כל תמונה: מה מצב האור? על זה, זה כבר לפעם אחרת.

זוגות, עסקים, אוכל, רחוב: אני שואל בכולם את אותן שאלות. מי שלמד לראות, ולמד את המדע שמאחורי היופי, לוקח את זה איתו לכל תחום ולכל סגנון. לזה אני קורא צלם חסר גבולות. את הדרך הזו אני מלמד באקדמיה, צעד אחרי צעד.

להמשיך מכאן

עגלת קניות
כלי נגישות
מופעל על ידי
חזרה למעלה