כאן אנחנו לומדים איך משתמשים במצלמה בשטח, ואיך משחקים עם ההגדרות של הצמצם, התריס ורגישות החיישן כדי לקבל חשיפה נכונה.
איך המצלמה מודדת אור?
המצלמות שלנו, כמו העיניים שלנו, קולטות את האור שנכנס אליהן. העיניים שלנו מסתגלות אוטומטית לכמויות אור שונות — אתם מכירים את זה שאתם הרבה זמן בחדר חשוך, יוצאים החוצה, וכואב לכם בעיניים. מה שקורה שם הוא שהעיניים התרגלו לכמות אור מסוימת.
באותו אופן, גם במצלמה אנחנו יכולים לשלוט על כמות האור שנכנסת אליה — וגם על הרגישות שלה לאור הזה.
ההבדל הוא שהמצלמה מודדת את כמות האור באופן מדויק, על ידי סטופים, ואז מכווננת את עצמה על ידי שינויים בתריס, בצמצם וברגישות החיישן.
וזו הסיבה שאנחנו קוראים לזה חשיפה — כי אנחנו בעצם חושפים את החיישן לאור.
אם אתם עדיין לא מכירים את שלושת החברים שלנו, זה הזמן לקרוא על משולש החשיפה ורק אז להמשיך מכאן.
מה זו חשיפה נכונה?
כשאנחנו מדברים על חשיפה נכונה, אנחנו מתכוונים לכך ששילוב ההגדרות של התריס, הצמצם ורגישות החיישן נתן לנו תמונה שנחשפה לאור בצורה מושלמת.
כלומר: אין פרטים שנאבדו באזורים הכי בהירים, ואין פרטים שנאבדו באזורים הכי כהים.
עם זאת — הקריאה של המצלמה כ”חשיפה נכונה” לאו דווקא נכונה עבורנו. על זה נרחיב בהמשך.
מד החשיפה — איך קוראים אותו
אתם מכירים את הגרף הזה בתפריט המידע של המצלמה, עם השנתות שרצות ימינה ושמאלה? זה מד החשיפה.
למד החשיפה אין שום השפעה על התמונה. כל מה שהוא עושה זה לתת לנו מידע על החשיפה שהמצלמה קוראת באותו רגע.
- על האפס — המצלמה קוראת את שילוב ההגדרות הנוכחי כחשיפה נכונה
- ימינה מהאפס — המצלמה קוראת את החשיפה כבהירה מדי. אנחנו בחשיפת יתר, ויכול להיות שנאבד פרטים באזורים הבהירים
- שמאלה מהאפס — חשיפת חסר. המצלמה קוראת את החשיפה כחשוכה מדי, ויכול להיות שנאבד פרטים באזורים הכהים
סדר הפעולות בשטח
קודם כל, מגדירים את ה-ISO הכי נמוך שאפשר, כדי לקבל את התמונה הכי איכותית.
אחרי זה מתחיל המשחק של משולש החשיפה: את התריס ואת הצמצם מגדירים בהתאם לתוצאה הרצויה ובהתאם לקריאה של מד החשיפה.
איך בוחרים מהירות תריס
התריס צריך להיות מהיר מספיק כדי להקפיא את האובייקטים בתמונה, ומספיק מהיר כדי שלא ניפגע בחדות בגלל הרעידות הקטנות שיש לנו בידיים.
- למניעת רעידות ידיים: לצלם לפחות ב-1 חלקי פעמיים אורך המוקד. אם אני על 50 מ”מ — לפחות 1/100
- להקפאת תנועה של אובייקטים: לפחות 1/250
מי שמצלם ציפורים וטבע יודע שלפעמים 1/250 זה אפילו לא קרוב למה שצריך. אבל זה מה שהחוקים אומרים.
העצה שלי: אם אתם רוצים לשמור על חדות, תשתדלו לצלם מעל 1/250. וכל פעם שאתם יורדים מתחת לזה, שימו תשומת לב אקסטרה לחדות — אפילו תעשו זום אין במסך של המצלמה כדי לבדוק.
איך בוחרים צמצם
את הצמצם מגדירים בהתאם לעומק השדה שאנחנו רוצים, בהתאם לסיטואציה, ובהתאם לקריאה של מד החשיפה.
רוצים יותר טשטוש — צמצם פתוח יותר, מספרים קטנים. רוצים פחות טשטוש — צמצם סגור יותר, מספרים גבוהים.
וחשיפה נכונה לא רק נראית טוב יותר — היא גם נותנת לכם נקודת מוצא הרבה יותר טובה לעריכה, עם קבצים גמישים יותר.
מצבי מדידת חשיפה
דבר נוסף שסופר חשוב לדעת: אנחנו יכולים לשלוט על האופן שבו מדידת החשיפה מבוצעת. בכל מצלמה יש ארבעה מצבי מדידה.
- Spot — מודד מאזור קטן במרכז הפריים, או מאיפה שנקודת הפוקוס שלנו
- Partial — אותו דבר כמו Spot, אבל מודד מעיגול גדול יותר
- Center-Weighted — מודד מכל הפריים, אבל נותן משקל גדול יותר למרכז
- Evaluative / Matrix (תלוי ביצרן) — מודד מכל הפריים, אבל לוקח בחשבון את האזורים הכי בהירים כדי שלא נאבד בהם פרטים
אני יודע שזה הרבה. אם זה חדש לכם, אני ממליץ להתנסות רק בשניים: Spot ו-Evaluative/Matrix.
ובתכלס — תתחילו עם Evaluative או Matrix. הוא יעזור לכם לפגוע נכון בחשיפה הרבה יותר פעמים, ויהיה לכם קל יותר ללמוד איך הקריאה מתבצעת.
וכשתרגישו שאתם רוצים לנסות עוד דברים — תנסו את Spot. אני אישית משתמש בו כמעט כל הזמן.
למה החשיפה של המצלמה לא תמיד נכונה
נניח שאנחנו מצלמים אובייקט, ובפריים יש גם שמיים וגם קרקע. בשמיים יש כמות אור הרבה יותר גדולה מאשר בקרקע.
המצלמה תנסה למצוא איזון בין כל הפרטים שהיא קוראת בפריים. והתוצאה: לפעמים יהיו לנו פרטים רק בשמיים, או פרטים רק באדמה.
לכן חשוב להבין איך המצלמה קוראת את החשיפה, וללמוד לאט לאט לעבוד ביחד עם הקריאה הזאת — לא באוטומט. אם המצלמה מראה אפס, זה לא אומר שזו חשיפה נכונה.
ויותר חשוב מזה: כל הזמן לבדוק את ההגדרות, ולבדוק את התמונות שיוצאות בפועל.
הטכניקה: חשיפת חסר מכוונת
לפעמים נצטרך לחשוף בכוונה כך שהתמונה תיראה חשוכה, ואז להחזיר בעריכה את הפרטים הכהים — כדי לא לאבד את הפרטים באזורים הכי בהירים.
כלומר לפעמים אני אחשוף עבור השמיים כדי לא לאבד בהם פרטים, ורק בעריכה אחזיר את שאר התמונה.
תזכרו תמיד: מה ששרוף אי אפשר להחזיר. מה ששחור בדרך כלל אפשר לפתוח.
אור זה הכל, והכל זה אור. ככל שנתאמן בלהבין איך האור מתנהג ואיך הוא נופל, לאט לאט נדע איך לקרוא אותו טוב יותר, לעבוד איתו טוב יותר ולתעד אותו טוב יותר.
שאלות נפוצות
מה זה מד החשיפה במצלמה?
גרף שמראה איך המצלמה קוראת את החשיפה באותו רגע. הוא לא משפיע על התמונה, רק נותן מידע.
באיזו מהירות תריס לצלם כדי לקבל תמונה חדה?
לפחות 1 חלקי פעמיים אורך המוקד למניעת רעידות ידיים, ולפחות 1/250 להקפאת תנועה.
באיזה מצב מדידה כדאי להתחיל?
Evaluative או Matrix. הוא יפגע נכון בחשיפה ברוב המקרים. אחר כך שווה לנסות Spot.
למה כדאי לחשוף בחסר?
כי פרטים שנשרפו באזורים הבהירים אבודים לתמיד, ואילו אזורים כהים אפשר בדרך כלל להאיר בעריכה.
באיזה ISO להתחיל?
הכי נמוך שאפשר בסיטואציה. משם בונים את שאר החשיפה עם התריס והצמצם.