לומדים הרבה מטעויות, זה אין ספק. אבל אף אחד לא אמר בשום שלב שאנחנו צריכים ללמוד רק מהטעויות שלנו.
כאן אני מזמין אתכם ללמוד מטעויות שאני עשיתי בעבר, כדי שתעשו פחות טעויות משלכם.
1. מצלמים בצמצמים פתוחים מדי
זה משהו שמשותף לכל הצלמים. כולנו קצת פריקים בקטע הזה — כולנו אוהבים שהרקע טיפה מטושטש ושיש לנו עומק שדה רדוד. והדבר הזה יכול לגרום לנו לפתח הרגל לא בריא של לצלם כל הזמן בצמצמים פתוחים מדי.
הבעיה: כשהצמצם פתוח מדי, עומק השדה רדוד מדי וקשה לנו לתפוס פוקוס מדויק. בתמונות קבוצתיות זה כמעט תמיד טעות.
וזה מחמיר ככל שמתקרבים. אם אתם עושים קלוז-אפ בצמצם 2.8 או אפילו 3.5, יכול להיות שעומק השדה יהיה רדוד מדי ולא יהיו לכם מספיק אלמנטים בפוקוס.
עומק שדה לא חייב להיות רדוד למקסימום. אפשר להוציא תמונות מצוינות גם ב-f/5.6 וב-f/7.1. אין שום דבר רע בלסגור צמצם.
2. לא בודקים את ההגדרות תוך כדי
פספסתי ככה כבר כמה פעמים רגעים, בגלל שלא שמתי לב והייתי בהגדרות לא נכונות.
מה שיעזור להימנע מזה הוא לפתח הרגל: גם תוך כדי הצילום, לבדוק את ההגדרות — גם את הגדרות החשיפה וגם את ההגדרות הכלליות של המצלמה.
3. לא מתחשבים באור
לאור יש חשיבות מטורפת בתמונות שלנו. תשומת הלב לאור צריכה לבוא בראש סדר העדיפויות.
וזה לא רק לשים לב — זה גם למקם את עצמנו מראש.
דוגמה: אם יש אנשים שהולכים ברחוב והשמש מגיעה מכיוון מסוים, אני לא אחכה לרגע מהכיוון של השמש. אני אלך לצד השני, שם השמש תשמש לי כתאורה אחורית או כתאורה יותר מחמיאה — וככה כשהרגע יקרה, אני כבר אהיה מוכן מהנקודה הנכונה.
4. לא מגוונים מספיק את הקומפוזיציות
לאורך זמן נבנים לנו בראש הרגלים — מוּבִים שאנחנו רגילים לעשות. יותר מדי פעמים אנחנו מצלמים מאותו הגובה, או מאותה הזווית.
כשאנחנו מצלמים, אנחנו צריכים לחשוב על גיוון. לא רק קלוז-אפים, לא רק צילומים בינוניים, ולא רק צילומים רחבים.
נתקרב יותר ונתקרב פחות. נלך אחורה ונלך קדימה. נצלם דרך דברים. המטרה היא שיהיה לנו גיוון בחומרים שאנחנו מביאים הביתה לעריכה — גם כדי לשחק עם קומפוזיציות שונות, וגם כדי שיהיה לנו יותר עם מה לעבוד.
אנחנו צריכים להיות דינמיים ולא סטטיים. לזוז יותר.
5. לא עורכים את התמונות
כל תמונה היא ערוכה. כל קובץ JPEG, כל קובץ תמונה סופי — הגיע בהתחלה מקובץ RAW שעבר במעבד תמונה. בין אם זה בתוך המצלמה או בטלפון, הוא עבר עיבוד מסוים. ואז אנחנו מסתכלים על התוצאה ואומרים שהיא “בלי עריכה”.
מה שחשוב לנו הוא להיות בשליטה. כלומר לעשות בעצמנו את הבחירות של כמה קונטרסט יהיה, וכמה חזק יהיה הצבע.
אני עורך לבד את התמונות שלי ולא נותן את זה למעבד של המצלמה — למרות שיש כאלה שעושים את זה בצורה נפלאה. אני רוצה להיות אחראי לתמונה. אחראי לאור, אחראי לצבעים, אחראי להכל. ככה אני יכול להוציא את מקסימום התוצאות ולהביא לתמונה את הוויז’ן שיש לי בראש.
אם אתם רוצים להתחיל, יש מדריך בסיסי ללייטרום.
6. שוכחים את הרקע
הרבה פעמים אנחנו עסוקים מדי באובייקט שאנחנו מצלמים, ולא מקדישים מספיק תשומת לב לרקע ולמסיחי הדעת שבו.
מצלמים, ופתאום יש איזושהי שקית אדומה בפינה הימנית התחתונה שלא שמנו לב אליה — כי היינו עסוקים בנושא.
ולפעמים כל מה שצריך זו תזוזה קטנה שמאלה. או להוריד לרגע את המצלמה מהעין וללכת לבעוט בשקית הזאת.
ברגע שנפתח את ההרגל לשים לב לפרטים — לא רק לאובייקט אלא גם לרקע, לבהירות שלו ולמסיחי הדעת שבו — זה יעזור מאוד לתמונות ולאסתטיקה הכללית שלנו.
שאלות נפוצות
למה לא כדאי לצלם תמיד בצמצם הכי פתוח?
עומק השדה נעשה רדוד מדי, קשה לתפוס פוקוס, ובתמונות קבוצתיות חלק מהאנשים יצאו מטושטשים.
באיזה צמצם לצלם תמונה קבוצתית?
לסגור. f/5.6 עד f/8 בדרך כלל יבטיחו שכולם בפוקוס.
האם תמונות JPEG הן באמת “בלי עריכה”?
לא. כל JPEG עבר עיבוד במעבד של המצלמה או הטלפון. השאלה היא רק מי עשה את הבחירות — אתם או המכשיר.
איך מונעים מסיחי דעת ברקע?
לסרוק את הפריים לפני הצילום, במיוחד את הקצוות. לפעמים תזוזה קטנה פותרת הכל.