בקצרה: רגישות החיישן מגבירה את האות שהחיישן קולט. ככל שהרגישות גבוהה יותר, התמונה יוצאת בהירה יותר, וביחד איתה מוגבר גם הרעש.
אחת התמונות שאני הכי אוהב, הגל בחוף של אשדוד, צילמתי ברגישות 400 ובתריס של 1/4000. כשאני מסתכל היום על ההגדרות האלה, אני לא מבין למה. בערך רגישות 100 ותריס של 1/1000 היו עושים את אותה העבודה.
ובכל זאת, התמונה איכותית מאוד, ואני לא חושב שיש בה רעש בכלל. המצלמה הייתה חזקה מספיק.
אני מספר את זה כי ככל שאני מדבר עם יותר צלמים, אני רואה כמה הם מפחדים מרעש. רואים מספר גבוה של רגישות על המסך, ונלחצים. ויכול להיות שגם אתם מכירים את זה.
המדריך הזה הוא על הרגישות. מה זה, למה היא מוסיפה רעש, מתי אני מעלה אותה, ולמה אני לא מפחד ממנו.
מה זה ISO (איזו) במצלמה?
אתם מכירים את זה שמגבירים רדיו בתחנה שלא נקלטת טוב? השיר נהיה חזק יותר, אבל גם הרחש שמסביב לו.
רגישות החיישן (ISO) עובדת בדיוק ככה. היא מגבירה את האות שהחיישן קולט. ככל שהרגישות גבוהה יותר, האות מוגבר יותר, והתמונה יוצאת בהירה יותר. וביחד עם התמונה, מוגבר גם הרעש.
ולרגישות יש הרבה שמות. יש שאומרים איזו, יש שאומרים אייאסאו, ובעבר קראו לה גם אסא. האותיות האלה הן בסך הכול שם של ארגון תקנים. לא אכפת לי איך אתם קוראים לזה. אכפת לי שנבין אחד את השני.
זה החבר השלישי של משולש החשיפה, ביחד עם הצמצם והתריס. אבל הוא שונה משניהם. הצמצם והתריס מכניסים יותר אור למצלמה, באמת, פיזית. הרגישות לא מכניסה אור. החיישן מקבל בדיוק את אותו האות, והיא רק מגבירה אותו.
על הצמצם כתבתי במדריך הצמצם, על התריס במדריך מהירות התריס, ועל איך שלושתם עובדים ביחד במדריך החשיפה הנכונה.
איך קוראים את המספרים של הרגישות?
הרגישות מסומנת במספר. ככל שהמספר נמוך יותר, התמונה נקייה ואיכותית יותר.
כל הכפלה של המספר היא סטופ אחד, כלומר פי שניים בהירות: 100, 200, 400, 800, 1600, 3200. בחלק ממצלמות הכניסה אפשר לבחור רק את המספרים האלה. ברוב המצלמות יש גם שתי תחנות ביניים בכל סטופ. בין 200 ל-400, למשל, יש גם 250 ו-320. ושם, בהגדרה הרגילה, כל קליק בגלגלת הוא שליש סטופ, כמו בצמצם ובתריס.
מה זה רעש בתמונה?
רעש הוא אותות לא רצויים בתמונה. בעין הוא נראה כמו גרעיניות מוזרה, ולפעמים גם כמו פיקסלים צהובים או אדומים במקומות שבהם הם לא אמורים להיות.
ככל שאני מעלה את הרגישות, הרעש בולט יותר. ויש לזה עוד מחיר: התמונה נהיית טיפה רכה יותר, ונראית פחות חדה.
כמה רעש יהיה בפועל, תלוי גם במצלמה:
- גודל החיישן. באותה רזולוציה, בחיישן גדול יותר התאים שקולטים את האור מרווחים יותר, ומפריעים פחות אחד לשני. לכן התמונות נקיות יותר מרעש, ולרוב גם הצבעים אמיתיים יותר. חיישן פול פריים ארוך ורחב בערך פי אחד וחצי מחיישן קרופ, כך שהשטח שלו יותר מכפול. ולכן ברגישות גבוהה הוא לרוב נקי יותר.
- כמה חדשה המצלמה. מצלמות של היום מתמודדות עם רגישות גבוהה הרבה יותר טוב ממה שרבים חושבים. כמו בגל באשדוד.
ועוד דבר שחשוב לדעת: רעש לא בא רק מהרגישות. תמונה שצולמה חשוכה מדי, ופתחתי אותה הרבה בעריכה, תראה גם היא רעש. במיוחד באזורים שהיו הכי חשוכים.
מתי מעלים ISO?

הסדר שלי קבוע. קודם הצמצם, כי הוא קובע את עומק השדה. אחר כך תריס, לפי מה שצריך כדי שהתמונה תצא חדה. ורק בסוף, בתור הבהירות של התמונה, רגישות.
ואני תמיד מתחיל ממנה הכי נמוך שאפשר, כי ככה התמונה הכי איכותית. אבל רק כל עוד זה לא בא על חשבון הצמצם והתריס. אם חשוך מדי, אני מעלה. אם בהיר מדי, אני מוריד.
ומתי זה קורה? בעיקר כשיש מעט אור. בלילה, בתוך הבית, בערב. שם הצמצם כבר פתוח, והתריס כבר על המהירות הכי נמוכה שעוד שומרת על החדות, ואין לי מאיפה להביא עוד אור. אז אני מעלה רגישות. ככה אני שומר על תריס מהיר מספיק נגד הרעידות של היד, ונגד התנועה של הגיבור.
ועד כמה גבוה? אין מספר אחד שנכון לכל מצלמה. אני מעלה כמה שצריך, ומשתדל רק להימנע מהקצה הכי גבוה של המצלמה, שם הרעש הכי חזק והפרטים הקטנים מתחילים להיעלם. איפה הגבול של המצלמה שלכם? את זה האימון בסוף יראה לכם.
למה לא לפחד מרעש?

כי רעש לא הורס תמונה. טשטוש כן.
אם אבחר בתמונה נקייה על חשבון מהירות התריס, אני עלול לקבל תמונה שאי אפשר להשתמש בה בכלל. ואם אעלה את הרגישות, אקבל אולי טיפה רעש, אבל תמונה חדה ושמישה. אני אגיד את זה כמה פעמים שצריך: אסור לפחד מרעש.
ואני אפילו אוהב רעש. כמה אני אוהב? לפעמים אני מוסיף אותו בכוונה בעריכה. המצלמות של היום חדות כל כך, שבעיניי זה קצת יותר מדי. טיפה רעש נותן לתמונה אופי, וחספוס עדין. וגם כשאני עורך בטלפון, אני אוהב להוסיף טיפה גרעיניות, כי היא מזכירה פילם.
אפשר להוריד רעש בעריכה?
כן. ובזה הרעש שונה מהטשטוש. בעריכה אפשר להפחית רעש, ובלייטרום יש היום אפשרות מתקדמת שעושה את זה טוב מאוד. את הטשטוש, אם התריס היה איטי מדי או הפוקוס במקום הלא נכון, אי אפשר באמת לתקן.
זו עוד סיבה שאני מעדיף להעלות רגישות, ולא לוותר על התריס. על איך מצלמים חד בכל פעם כתבתי בכתבה על תמונות חדות.
מה זה ISO אוטומטי?
ברוב המצלמות אפשר לשים את הרגישות על אוטומטי, ואז המצלמה בוחרת אותה לבד לפי האור. בהעדפת צמצם, זה מה שאני עושה. ככה יש למצלמה חופש משחק.
ובתפריט של הרגישות האוטומטית יש שתי הגדרות שכדאי להכיר. הראשונה היא הגבולות: באיזו רגישות מקסימלית היא מותרת לצלם, ובחלק מהמצלמות גם מינימלית. השנייה, והחשובה יותר, היא מהירות התריס המינימלית. ככה המצלמה מעלה את הרגישות לפני שהיא מורידה את התריס, וקל יותר לשמור על תמונה חדה. רק שהמינימום צריך להתאים למה שאני מצלם, ובחלק מהמצלמות, כשהרגישות מגיעה לתקרה, התריס כן יורד מתחתיו. על זה כתבתי בהרחבה במדריך הצמצם.
בניקון שלי, למשל, התקרה של הרגישות האוטומטית הייתה 51,200. ולא אכפת לי. מה שמעניין אותי שם באמת הוא מהירות התריס המינימלית.
האימון
- בחרו גיבור שלא זז, עם אזורים חשוכים וגם פרטים קטנים. שימו את המצלמה על חצובה או על משטח יציב, ועברו למצב ידני. קבעו צמצם אחד, ואל תשנו אותו.
- צלמו את אותו פריים ברגישות 100, 800, 3200, ובהכי גבוהה שהמצלמה שלכם מאפשרת. בכל פעם, אזנו את החשיפה רק עם התריס, כדי שהבהירות תישאר אותו דבר. כל הכפלה של הרגישות היא סטופ, ולכן התריס צריך להיות קצר פי שניים. מ-100 ל-800 הם שלושה סטופים, אז התריס קצר פי שמונה, למשל מ-1/15 ל-1/125.
- עכשיו בלי חצובה, בחדר עם מעט אור, צלמו מישהו שזז טיפה. פעם ברגישות 100, עם תריס איטי כמה שצריך כדי שהתמונה תצא בהירה מספיק. ופעם עם תריס של לפחות 1/250, ורגישות גבוהה כמה שצריך כדי לקבל את אותה הבהירות. ככה ההבדל בין שתי התמונות הוא רק רעש מול טשטוש.
הכנסו לתמונות במסך, ועשו הגדלה על האזורים החשוכים. מאיזו רגישות הרעש כבר נראה? ומאיזו הוא מפריע לכם באמת? ובשתי התמונות מהיד, איזו מהן הייתם בוחרים להשאיר?
עכשיו אתם מכירים את המצלמה
אם הגעתם עד כאן, אתם יודעים מה הרגישות עושה לתמונה, מאיפה בא הרעש, מתי מעלים אותה, ולמה לא לפחד ממנו. זה הרבה. וזו רק ההתחלה.
מי שלמד לצלם במצב ידני, למד את המצלמה. הוא עוד לא למד צילום. המצלמה היא כלי היצירה שלנו, ומה שמשנה הוא העיניים שמאחוריה. בעיניי, הצד הטכני בא לשרת את הצד היצירתי.
הרגישות אומרת לכם כמה בהירה תצא התמונה כשיש מעט אור. היא לא אומרת לכם איפה האור הכי יפה, ומה שווה לצלם בו. את זה רואים בעיניים, ואת זה אפשר ללמוד. המטרה האמיתית בצילום היא ללמוד לראות מחדש.
וזה מתחיל בשאלה אחת שאני שואל לפני כל תמונה: מה מצב האור? על זה, זה כבר לפעם אחרת.
זוגות, עסקים, אוכל, רחוב: אני שואל בכולם את אותן שאלות. מי שלמד לראות, ולמד את המדע שמאחורי היופי, לוקח את זה איתו לכל תחום ולכל סגנון. לזה אני קורא צלם חסר גבולות. את הדרך הזו אני מלמד באקדמיה, צעד אחרי צעד.
להמשיך מכאן
- לפני המדריך הזה: מהירות תריס
- המדריך הבא: איזו מצלמה לקנות
- איך שלושת החברים עובדים ביחד: משולש החשיפה
- כשהתמונות יוצאות לא חדות: איך מצלמים תמונות חדות בכל פעם
- הצעד מהמצלמה לצילום: אור
- באקדמיה: את זה אני מלמד בקורס 2, כלי היצירה, עם אימונים
- כל המדריכים: מדריכי צילום