בקצרה: הצמצם הוא קבוצה של עלעלים קטנים בתוך העדשה, שביחד יוצרים חור, והאור עובר דרכו בדרך לחיישן. ככל שהחור גדול יותר, נכנס יותר אור והרקע מטושטש יותר.
התחלתי לצלם עם קנון 600די ועדשת הקיט שהגיעה איתה, 18 עד 55 מילימטר. היום אני מצלם עם סוני שהיא כאילו שבע עשרה אלף רמות מעל, ועם עדשת 35 מילימטר בצמצם 1.4. ואם תשאלו אותי מה עשה את ההבדל הגדול בחדות של התמונות שלי, זה לא הגוף. ההבדל בין המצלמות לא כזה גדול. ההבדל בין העדשות, כן.
ועל כל עדשה כתובים שני מספרים. אחד הוא אורך המוקד, במילימטרים, והוא אומר כמה רחבה או צרה זווית הראייה של העדשה. השני הוא הצמצם הכי פתוח שהיא יכולה להגיע אליו. והמספר השני הזה הוא אחד הדברים הכי חשובים שיש בעדשה.
המדריך הזה הוא עליו. מה זה צמצם, למה מספר קטן הוא צמצם פתוח, מה הצמצם עושה לתמונה מעבר לכמות האור, ואיך אני בוחר באיזה צמצם לצלם.
מה זה צמצם בצילום?
שמתם לב פעם לעיניים של מישהו שנכנס מהשמש לחדר חשוך? האישון מתרחב, כדי להכניס יותר אור. וכשיוצאים שוב לשמש, הוא מצטמק.
הצמצם עושה במצלמה את אותו הדבר. הוא קבוצה של עלעלים קטנים בתוך העדשה, שביחד יוצרים חור, והאור עובר דרכו בדרך לחיישן. החור יכול להיות קטן מאוד, ואז עובר דרכו קצת אור. והוא יכול להיות גדול מאוד, ואז עובר דרכו הרבה אור. ההבדל הוא שבעין זה קורה לבד, ובמצלמה אני מחליט כמה הוא יהיה פתוח.
הצמצם הוא אחד משלושת החברים של משולש החשיפה, ביחד עם התריס ורגישות החיישן. על איך שלושתם עובדים ביחד כתבתי במדריך החשיפה הנכונה. כאן אני מתמקד רק בו.
למה מספר קטן הוא צמצם פתוח?
הצמצם מסומן באות אף, ולידה מספר. והמספר הזה עובד ביחס הפוך:
- צמצם פתוח: חור גדול, יותר אור נכנס, מספר קטן. למשל 1.8.
- צמצם סגור: חור קטן, פחות אור נכנס, מספר גדול. למשל 11.
זה מבלבל בהתחלה את כולם. מספר קטן, צמצם גדול. מספר גדול, צמצם קטן.
למה זה הפוך? כי המספר הוא בעצם חלוקה: אורך המוקד של העדשה, חלקי הקוטר של הפתח, כמו שהוא נראה כשמסתכלים לתוך העדשה מקדימה. ככל שהפתח גדול יותר, מחלקים במספר גדול יותר, והתוצאה יוצאת קטנה יותר. לא צריך לחשב את זה אף פעם. מספיק לזכור את הכיוון.
מה ההבדל בין צמצם פתוח לצמצם סגור?


הצמצם משפיע על שלושה דברים בתמונה.
1. כמות האור. צמצם פתוח מכניס יותר אור, וצמצם סגור פחות. כשחשוך, צמצם פתוח מאפשר לי לשמור על תריס מהיר מספיק ועל רגישות נמוכה יותר.
2. עומק השדה. זו ההשפעה שבגללה אני בוחר צמצם כמעט תמיד. כשכל השאר נשאר אותו דבר, בצמצם פתוח עומק השדה רדוד יותר, והרקע מיטשטש יותר. בצמצם סגור הוא עמוק יותר, ויותר דברים נכנסים לפוקוס. על זה כתבתי מדריך שלם, בעומק שדה.
3. החדות. כאן יש דבר שהרבה לא יודעים. הצמצם הכי פתוח של עדשה נותן הרבה פעמים קצת פחות חדות, במיוחד בעדשות זולות. ובצמצם הכי סגור החדות יורדת כמעט בכל עדשה, גם ביקרות.
רוב העדשות מגיעות לחדות הכי גבוהה שלהן בערך שני סטופים מעל הצמצם הכי פתוח. סטופ הוא מדרגה של אור, ועליו אני מסביר בהמשך. בעדשת 50 מילימטר 1.8, למשל, זה בערך 3.5.
לכן אם העדשה שלי זולה והתמונות לא מספיק חדות, אני לא מצלם בקצוות שלה. כבר סגירה של שניים או שלושה קליקים מהצמצם הכי פתוח עוזרת, ואני לא סוגר עד הסוף בלי סיבה. ובעדשת זום, אם אני רואה שבקצה אחד של הזום התמונות פחות חדות, אני מתרחק ממנו קצת.
וחשוב להגיד: הצמצם הוא לא מה שהכי משפיע על החדות. שני הדברים שהכי משפיעים עליה הם הפוקוס ומהירות התריס. ואותם אי אפשר לתקן אחר כך בעריכה.
ועדיין, אפשר לצלם תמונות חדות גם בצמצמים הכי פתוחים, 1.2, 1.4 ו-1.8. רק צריך להבין שעומק השדה שם דק מאוד. בפורטרט, אני יכול להתפקס על הגבה, והאישון כבר לא יהיה בפוקוס. ובגופים ישנים של מצלמות, לפעמים קשה להתפקס כשעומק השדה כל כך רדוד.
מה זה מפתח צמצם מקסימלי?
לכל עדשה יש צמצם הכי פתוח שהיא יכולה להגיע אליו. קוראים לו מפתח הצמצם המקסימלי, והוא כתוב על העדשה, ליד אורך המוקד.
- בעדשה קבועה, כלומר עדשה בלי זום עם אורך מוקד אחד, כמו 50 מילימטר 1.8, יש מספר אחד. זה הצמצם הכי פתוח שלה.
- בעדשת הקיט של רוב המצלמות, 18 עד 55 מילימטר, כתוב 3.5 עד 5.6. זה צמצם משתנה. בזום הכי רחב, 18 מילימטר, אפשר לפתוח עד 3.5. ככל שעושים זום, הצמצם הכי פתוח נסגר, ובקצה של 55 מילימטר הוא כבר 5.6.
- יש עדשות זום עם צמצם קבוע, כלומר הצמצם הכי פתוח שלהן לא משתנה כשעושים זום, למשל 80 עד 200 מילימטר בצמצם 2.8 לכל אורך הזום. זה קשה יותר ליצרניות לבנות, ולכן הן עולות יותר.
ולכן ההמלצה הקבועה שלי, אחרי עדשת הקיט, היא עדשת 50 מילימטר בצמצם 1.8. היא יחסית זולה, היא קיימת אצל כל החברות, והתמורה שלה ביחס למחיר פסיכית. הצמצם שלה נפתח הרבה יותר מבעדשת הקיט, והיא חדה מאוד. ויש לה עוד יתרון: כשיש לכם גם זום וגם עדשה קבועה, אפשר לטעום את ההבדל. עם עדשה קבועה תהליך הצילום משתנה. אין זום, אז אנחנו זזים יותר. אנחנו נהיים הרבה יותר פעילים, וזה הרבה יותר מרתק.
באיזה צמצם לצלם?
הצמצם הוא התחנה הראשונה שלי כשאני מגדיר את המצלמה. אחרי שהרגישות על הכי נמוך שאפשר, אני בוחר צמצם לפי עומק השדה שאני רוצה. רק אחר כך תריס, ורגישות בסוף אם צריך.
ואיך אני יודע איזה עומק שדה אני רוצה? אני שואל מה אני מצלם:
- פורטרט: לרוב צמצם פתוח, כדי שהרקע לא יתחרה בפנים.
- נוף: לרוב צמצם סגור יותר, כדי שהמרחב כולו יהיה בפוקוס.
- קבוצה של אנשים: אני סוגר. בצמצם פתוח מדי, מי שעומד טיפה מאחורה יוצא מהפוקוס.
- מקרוב: אני סוגר ככל שאני מתקרב. מקרוב, גם צמצם 2.8 ואפילו 3.5 יכול להיות רדוד מדי.
- בלילה: אני פותח כמה שאפשר, כי אני צריך כל טיפת אור כדי לשמור על תריס מהיר. אבל גם בלילה אני שם לב לעומק השדה. לא תמיד אני ארצה לצלם ב-1.4, רק כי חשוך.
והטשטוש הוא לא המטרה. גם 5.6 ו-7.1 נותנים תמונות טובות, ואין שום בעיה לסגור את הצמצם כשהתמונה צריכה את זה.
איך משנים צמצם במצלמה?
משנים אותו בגלגלת. בחלק מהמצלמות יש גלגלת שאחראית רק על הצמצם. במצלמות אחרות, בעיקר מצלמות כניסה, יש גלגלת אחת לכול, ואז לוחצים על כפתור מסוים ומסובבים את הגלגלת כדי לשנות את הצמצם.
המצלמה מודדת אור במדרגות שנקראות סטופים. כל סטופ הוא פי שניים אור, או חצי. ברוב המצלמות, בהגדרה הרגילה, כל קליק בגלגלת משנה את הצמצם בשליש סטופ. ככה בדיוק עובדת שיטת הקליקים: אם סגרתי את הצמצם בשלושה קליקים, אני פותח שלושה קליקים בתריס, כלומר מאריך את זמן החשיפה, והחשיפה נשארת אותו דבר. זה עובד כל עוד הקליקים בשניהם באותו גודל, והרגישות לא זזה. הפירוט במדריך החשיפה הנכונה.
ואם מצב ידני עוד מכביד עליכם, יש מצב שנקרא העדפת צמצם. במצב הזה אני בוחר את הצמצם, והמצלמה בוחרת את התריס. ככה אפשר להתקדם במדרגות קטנות ולא בקפיצות גדולות.
במצב הזה אני שם את הרגישות על אוטומטי, כדי לתת למצלמה חופש משחק. ואני מגדיר לה מהירות תריס מינימלית, כי תמונה חדה היא מה שהכי חשוב.
למה זה כל כך חשוב? כי המצלמה לא יודעת מה אני מצלם. בתוך הבית היא יכולה לבחור תריס של 1/50, וזה יכול להספיק כדי לעצור את הרעידות של היד. אבל אם אני מצלם בן אדם, הוא כנראה כבר לא ייצא חד. כשאני מגדיר מינימום של 1/250 או 1/320, לפי מה שאני מצלם, המצלמה מעלה את הרגישות במקום להוריד את התריס מתחת לזה. ואין סיבה לפחד מקצת רעש, אם הוא מה שמאפשר תמונה חדה.
ההגדרה הזו נמצאת בתפריט של הרגישות האוטומטית, ובכל חברה היא נקראת קצת אחרת. בחלק ממצלמות הכניסה היא לא קיימת בכלל. במצלמה כזו אני לא נותן למצלמה לבחור רגישות לבד. אני קובע רגישות גבוהה מספיק בעצמי, או משתמש בהעדפת צמצם רק כשיש הרבה אור, כמו בחוץ ביום.
האימון
בחרו גיבור אחד שלא זז, ומאחוריו רקע רחוק. שימו את המצלמה על חצובה או על משטח יציב, ועברו למצב העדפת צמצם. הפעם, דווקא כן קבעו רגישות נמוכה וקבועה, כדי שרק הצמצם והתריס ישתנו, והמצלמה תאריך את התריס לבד כשתסגרו. הגיבור לא זז והמצלמה על חצובה, אז תריס איטי לא יפריע כאן, ורעש לא יבלבל אתכם כשתשוו את החדות. השאירו את המרחק ואת הזום קבועים, והתפקסו בכל תמונה מחדש על אותה נקודה. צלמו בכל אחד מהצמצמים האלה, כמה שהעדשה שלכם מאפשרת:
- הצמצם הכי פתוח של העדשה.
- 5.6.
- 11.
- הצמצם הכי סגור של העדשה.
עכשיו הכנסו לתמונות במסך, ועשו הגדלה על אותו אזור בכל אחת. איך השתנה הרקע? ואיך השתנתה החדות של הגיבור עצמו, בין הצמצם הכי פתוח, האמצע והכי סגור? באיזה צמצם העדשה שלכם הכי חדה? והאם זה בערך שני סטופים מעל הצמצם הכי פתוח שלה?
עכשיו אתם מכירים את המצלמה
אם הגעתם עד כאן, אתם יודעים מה הצמצם עושה לאור, לעומק השדה ולחדות, ואיך לבחור אותו לפני שאתם לוחצים. זה הרבה. וזו רק ההתחלה.
מי שלמד לצלם במצב ידני, למד את המצלמה. הוא עוד לא למד צילום. המצלמה היא כלי היצירה שלנו, ומה שמשנה הוא העיניים שמאחוריה. בעיניי, הצד הטכני בא לשרת את הצד היצירתי.
הצמצם אומר לכם כמה מהתמונה יהיה חד. הוא לא אומר לכם מה שווה לצלם, ומאיזו זווית. את זה רואים בעיניים, ואת זה אפשר ללמוד. המטרה האמיתית בצילום היא ללמוד לראות מחדש.
וזה מתחיל בשאלה אחת שאני שואל לפני כל תמונה: מה מצב האור? על זה, זה כבר לפעם אחרת.
זוגות, עסקים, אוכל, רחוב: אני שואל בכולם את אותן שאלות. מי שלמד לראות, ולמד את המדע שמאחורי היופי, לוקח את זה איתו לכל תחום ולכל סגנון. לזה אני קורא צלם חסר גבולות. את הדרך הזו אני מלמד באקדמיה, צעד אחרי צעד.
להמשיך מכאן
- לפני המדריך הזה: עומק שדה
- המדריך הבא: מהירות תריס
- כשהתמונות יוצאות לא חדות: איך מצלמים תמונות חדות בכל פעם
- הצעד מהמצלמה לצילום: אור
- בצמצם פתוח צריך לפגוע בפוקוס: פוקוס בצילום
- באקדמיה: את זה אני מלמד בקורס 2, כלי היצירה, עם אימונים
- כל המדריכים: מדריכי צילום