עדשות ואורך מוקד: איך בוחרים עדשה, ומה היא עושה לתמונה

בקצרה: אורך המוקד לא אומר כמה העדשה גדולה. הוא אומר כמה רחב או צר העולם שהיא רואה.

יש הבדל עצום בין איך שעדשה רחבה רואה לבין איך שעדשה ארוכה רואה. ויש הבדל עצום בין להיות ממש קרוב למי שאנחנו מצלמים, לבין להיות ממש רחוק. מה שאנחנו רואים תמיד תלוי באיך שאנחנו מסתכלים.

הצילום לימד אותי שזה נכון גם מחוץ למצלמה. פעם ראיתי רכב שעומד באמצע של החניה, וזה עצבן אותי. ואז הבנתי שאני רואה רק את הפריים הקטן שמולי. יכול להיות שעמדו שם עוד ארבעה רכבים באותה צורה, ולא הייתה לו ברירה.

ובצילום, כשמשנים את איך שמסתכלים על דברים, הדברים עצמם משתנים.

המדריך הזה הוא על זה. מה זה אורך מוקד, מה הוא עושה לתמונה מעבר לזום, עדשה קבועה או עדשת זום, איזו עדשה מתאימה למה, ואיך יודעים שעדשה מתאימה למצלמה שלכם.

מה זה אורך מוקד?

על כל עדשה כתובים שני מספרים. אחד הוא הצמצם הכי פתוח שלה, ועליו כתבתי במדריך הצמצם. השני הוא אורך המוקד, במילימטרים.

אורך המוקד לא אומר כמה העדשה גדולה. הוא אומר כמה רחב או צר העולם שהיא רואה. ככל שהמספר קטן יותר, זווית הראייה רחבה יותר, ונכנס יותר לפריים. ככל שהמספר גדול יותר, זווית הראייה צרה יותר, וזה מה שאנחנו מרגישים כזום.

החלוקה המקובלת נראית ככה:

אורך מוקדאיך קוראים לה
מתחת ל-20 מילימטראולטרה רחבה
20 עד 35 מילימטררחבה
50 מילימטררגילה. מה שרואים בה נראה בערך בגודל שאנחנו רגילים לראות בעין
80 עד 300 מילימטרטלה, או טלפוטו
300 מילימטר ומעלהסופר טלה

החלוקה הזו נכונה למצלמת פול פריים. במצלמת קרופ התמונה נראית כאילו עשיתם עוד זום, בערך פי אחד וחצי. ולכן עדשת 35 מילימטר על קרופ נראית בערך כמו 50. אורך המוקד של העדשה לא משתנה. פשוט חיישן הקרופ קטן יותר, ותופס חלק קטן יותר מאותה תמונה. על ההבדל בין שני החיישנים כתבתי במדריך איזו מצלמה לקנות.

מה אורך המוקד עושה לתמונה?

רקדן במסכה ובכובע מוזהב, בגלימה צבעונית, במנזר קי
400 מ"מ, במנזר קי. העדשה הארוכה מקרבת את מה שרחוק, וחותכת חלק קטן מהסצנה.

הוא לא רק קובע כמה זום יש. יש לו עוד שלוש השפעות, ובגללן אני בוחר עדשה.

1. הדחיסה של הרקע. בעדשה רחבה, מה שרחוק מאיתנו נראה עוד יותר רחוק. אתם מכירים את זה שמצלמים את השמש או הר, והוא יוצא בתמונה קטן לגמרי? זה בדיוק זה. ובעדשה ארוכה זה הפוך: מה שרחוק נראה גדול יותר, וקרוב יותר לגיבור. וזה עובד במיוחד כשאני מתרחק כדי שהגיבור יישאר באותו גודל בפריים. אז הרקע מאחוריו פתאום נהיה גדול. כי בפועל, מה שמשנה את היחס בין הגיבור לרקע הוא המרחק שלי מהם. מאותה נקודה בדיוק, עדשה ארוכה פשוט חותכת חלק קטן יותר מאותה תמונה.

2. הקווים. כשמתקרבים עם עדשה רחבה, קווים ישרים מתחילים להתעקם וללכת באלכסון. בעדשה של 50 מילימטר ומעלה הם נשארים ישרים. חלק מזה בא מהעדשה, וחלק מהזווית שממנה אני מצלם. גם בעדשה ארוכה, אם אני מטה את המצלמה למעלה או למטה, הקווים ילכו באלכסון. לכן באוכל, למשל, אני מעדיף 55 מילימטר ומעלה.

3. איך נראים פנים. בפורטרט אני מעדיף לרוב 50 או 85 מילימטר ומעלה. יש להן אופטיקה מעולה, הן יכולות לטשטש את הרקע יפה, והדחיסה של הרקע מחמיאה יותר לפנים של בן אדם. ויש עוד סיבה: עם עדשה ארוכה אני עומד רחוק יותר מהגיבור, ואז האף לא נראה גדול מדי ביחס לשאר הפנים.

ועל עומק השדה, אורך המוקד משפיע גם הוא. על זה כתבתי במדריך עומק השדה.

עדשה קבועה או עדשת זום?

שלוש עדשות על שולחן: עדשה קבועה 35 מ"מ, עדשת מאקרו 90 מ"מ ועדשת זום 80 עד 200 מ"מ
שתי עדשות קבועות וזום אחד: 35 מ"מ, מאקרו 90 מ"מ, ו-80 עד 200 מ"מ.

עדשת זום היא עדשה עם אורך מוקד משתנה. עדשת הקיט של רוב המצלמות, 18 עד 55 מילימטר, היא עדשת זום. גם 80 עד 200 מילימטר.

עדשה קבועה, שנקראת גם עדשת פריים, היא עדשה עם אורך מוקד אחד, בלי זום. למשל 50 מילימטר 1.8.

לרוב, עדשות קבועות איכותיות יותר. למה? כי בעדשת זום יש הרבה יותר אלמנטים של זכוכית, ויותר קשה ליצרניות לבנות אותה באיכות אופטית גבוהה. לכן עדשת זום ממש טובה עולה הרבה מאוד כסף, ועדשה קבועה נותנת יותר איכות ביחס למחיר.

איזו עדשה כדאי לקנות אחרי עדשת הקיט?

ההמלצה הקבועה שלי, אחרי עדשת הקיט, היא 50 מילימטר 1.8. אני לא אומר לכם ללכת רק על זום, וגם לא רק על קבועה. אני אומר לנסות את שתיהן.

אני אישית מצלם בעיקר עם עדשות קבועות. וזה אחד הדברים שאני הכי אוהב בהן: כשאני הולך בעולם עם עדשת 35 מילימטר, אני רואה את העולם ב-35 מילימטר. אני כל הזמן מתאמן על הפריים שלה, עד שאני כבר יודע בראש איך הוא ייראה, עוד לפני שאני מרים את המצלמה. ככה זה גם עם ה-20, ה-55 וה-85 שלי. ועדשת ה-35 מילימטר 1.4 היא העדשה האהובה עליי. אפשר לצלם איתה תמונות רחבות, בינוניות וקרובות.

ויש עוד יתרון לעדשה קבועה: אין בה זום, אז אנחנו זזים יותר. על זה, ועל ההבדל בין זום עם צמצם משתנה לזום עם צמצם קבוע, כתבתי במדריך הצמצם.

איזו עדשה מתאימה למה?

אין פה חוקים, רק נטיות:

  • פורטרט: 50 או 85 מילימטר ומעלה.
  • נוף: לרוב עדשות רחבות יותר, כמו 16 עד 35, 15 עד 30 או 20 מילימטר. לא חייב, אבל זה הכיוון הרגיל.
  • אוכל: 55 מילימטר ומעלה, ולפעמים עדשת מאקרו. אני משתמש ב-90 מילימטר מאקרו.
  • חיות בטבע: עדשה ארוכה. בספיטי, בצפון הודו, ישבתי שעתיים עם עדשת 100 עד 400 מילימטר על חצובה, כדי לתפוס את חמש עשרה השניות שבהן נמרת שלג רצה.

ובכל זאת, אפשר להשתמש בכל עדשה לכל דבר, באופן יצירתי. לא חייבים לצלם נוף בעדשה רחבה. לפעמים דווקא עדשה ארוכה, עם הרבה זום, מתמקדת בפרטים וחוגגת אותם, והדחיסה של הרקע נותנת לנוף מראה אחר לגמרי.

איך יודעים איזו עדשה מתאימה למצלמה?

בין גוף המצלמה לעדשה חייבת להיות התאמה. לכל יצרנית יש תושבת משלה, ועדשות של חברות שונות לא מתאימות אחת לשנייה. יש גם כמה תושבות שמשותפות ליותר מחברה אחת, ולכן מה שבודקים בסוף הוא שם התושבת. עדשה של ניקון, למשל, לא תתאים לסוני בלי מתאם. יש גם חברות כמו סיגמא וטמרון, שמייצרות עדשות לתושבות של חברות אחרות.

ולפעמים גם באותה חברה זה לא עובד. אצל סוני, למשל, עדשות של מצלמות הרפלקס שלה צריכות מתאם כדי לעבוד על המירורלס. ועדשת קרופ לא תתאים לגוף פול פריים. גם כשאפשר להרכיב אותה, היא לא מנצלת את כל החיישן. על זה כתבתי במדריך איזו מצלמה לקנות.

אני מעדיף להימנע ממתאמים כמה שאפשר. ואם אני לא בטוח שעדשה מתאימה, אני שואל ומוודא עם המוכר בחנות. ומי שקונה מיד שנייה, ובמיוחד לא מחנות, צריך לבדוק את זה טוב טוב.

כמה עולה עדשה למצלמה?

הטווח ענק. בפול פריים, חוץ מעדשת 50 מילימטר 1.8, רוב העדשות מתחילות בערך באלפיים שקל, ויש עדשות שעולות עשרות אלפי שקלים. בקרופ, העדשות זולות הרבה יותר.

ואם יש לכם כסף לשדרג משהו, אני הייתי שם אותו קודם בעדשה ולא בגוף. ההבדל בחדות בין עדשה זולה לעדשה טובה הוא לרוב גדול הרבה יותר מההבדל בין מצלמה פשוטה למצלמה יקרה. עוד סימן לעדשה זולה הוא קו סגול או אדום מסביב לצורות, במיוחד על רקע בהיר. זה נקרא עיוות כרומטי, ובעדשות ברמה גבוהה כמעט לא רואים אותו. זה לא כלל ברזל: במצבים מסוימים, למשל מול אור חזק, גם עדשה טובה יכולה להראות אותו.

מה עוד יש על העדשה?

על הרבה עדשות יש כמה מתגים קטנים שכדאי להכיר:

  • מתג למייצב, אם יש לעדשה מייצב. על חצובה אני מכבה אותו.
  • מתג לפוקוס אוטומטי או ידני. אם המצלמה לא מצליחה להפעיל פוקוס אוטומטי, יכול להיות שהוא פשוט כבוי מהעדשה.
  • מתג לטווח הפוקוס, בחלק מהעדשות. הוא מגביל את הטווח שבו העדשה מחפשת פוקוס, למשל מחצי מטר ועד אינסוף, וככה היא מתפקסת מהר יותר.

ומה עם העדשות בטלפון?

ברוב הטלפונים היום יש שלוש עדשות: רחבה, רגילה וזום. כדאי להתייחס לכל אחת מהן כמו למצלמה אחרת. ובדיוק כמו במצלמה, הרחבה מראה מה שרחוק עוד יותר רחוק, והזום דוחס את הרקע ושומר על הקווים ישרים. העדשה הרגילה היא לרוב האיכותית ביותר בטלפון. על זה כתבתי בכתבה על צילום בטלפון.

האימון

  1. קחו את העדשה שיש לכם, אפילו עדשת הקיט. בחרו גיבור, ומאחוריו רקע רחוק.
  2. צלמו אותו בזום הכי רחב של העדשה.
  3. עכשיו עברו לזום הכי ארוך, והתרחקו עד שהגיבור שוב באותו גודל בפריים. צלמו עוד תמונה.
  4. ויום אחד, צאו לצלם רק באורך מוקד אחד. שלבים 2 ו-3 צריכים עדשת זום, כמו עדשת הקיט. אם יש לכם רק עדשה קבועה, התחילו ישר מכאן. אם יש לכם עדשת זום, בחרו מספר אחד, למשל 35, ואל תזיזו אותו כל היום.

השוו בין שתי התמונות. מה קרה לרקע? מה קרה לקווים? ובסוף היום עם אורך מוקד אחד, זזתם יותר? התחלתם לראות את הפריים עוד לפני שהרמתם את המצלמה?

עכשיו אתם מכירים את המצלמה

אם הגעתם עד כאן, אתם יודעים מה זה אורך מוקד, מה הוא עושה לרקע, לקווים ולפנים, מה ההבדל בין עדשה קבועה לזום, ואיך יודעים איזו עדשה מתאימה. זה הרבה. וזו רק ההתחלה.

מי שלמד לצלם במצב ידני, למד את המצלמה. הוא עוד לא למד צילום. המצלמה היא כלי היצירה שלנו, ומה שמשנה הוא העיניים שמאחוריה. בעיניי, הצד הטכני בא לשרת את הצד היצירתי.

ואני מזהיר אתכם לא להפוך לפריקים של ציוד. אנחנו רוצים להיות פריקים של אומנות, פריקים של יצירה. לאף אחד לא באמת אכפת באילו מכחולים ואן גוך צייר. אכפת לנו מה הוא עשה איתם.

העדשה אומרת לכם כמה מהעולם ייכנס לפריים. היא לא אומרת לכם מה מתוכו שווה לצלם. את זה רואים בעיניים, ואת זה אפשר ללמוד. המטרה האמיתית בצילום היא ללמוד לראות מחדש.

וזה מתחיל בשאלה אחת שאני שואל לפני כל תמונה: מה מצב האור? על זה, זה כבר לפעם אחרת.

זוגות, עסקים, אוכל, רחוב: אני שואל בכולם את אותן שאלות. מי שלמד לראות, ולמד את המדע שמאחורי היופי, לוקח את זה איתו לכל תחום ולכל סגנון. לזה אני קורא צלם חסר גבולות. את הדרך הזו אני מלמד באקדמיה, צעד אחרי צעד.

להמשיך מכאן

עגלת קניות
כלי נגישות
מופעל על ידי
חזרה למעלה